כדי להשתחרר צריך… מגבלות!

 

לפני כחודש שמחתי לקחת חלק בפרויקט מעניין של סטודנטית לצילום מאנגליה בשם מאיה. מאיה שלחה אלי מצלמה חד-פעמית וביקשה ממני לצלם את סביבתי הקרובה, כאשר הדגש הוא על חיבור אישי למקומות אהובים וכאלה שמגדירים בעיניי את המקום בו אני חי.

מעולם לא השתמשתי במצלמה חד-פעמית, ולראשונה מזה זמן רב הרגשתי שעומדת בפני הזדמנות לרענן את התובנות שלי על צילום. יש בי סלידה קלה מכל מה שקשור במצלמות צעצוע, וכאן אולי היה טמון תיקון קטן.

במשך שנים אני משתמש במצלמות "כבדות", כאלה שדורשות ידע טכני ובקיאות בשימוש במד-אור, שימוש בזון-סיסטם לפי אדמס, חישוב פרמטרים רבים מהצילום ועד הפיתוח, מחשבה רבה ותכנון… וכאן, שני משתנים – סרט 400 אסא ואופציה לפלאש. מינימליזם ספרטני. את האור צריך לכוון לפי המצלמה ולא להיפך.

כדי לקבל חשיפות טובות ניצלתי את הידע והניסיון שיש לי על פילם. אני יודע שפילם מאוד סלחני לטעויות בחשיפה, לפעמים אפשר לטעות ב 4-5 סטופים בלי צורך בפיצוי בפיתוח. חישבתי ומצאתי שאת התוצאות הטובות ביותר אקבל בשעות אחה"צ בחוץ או בשעות הצהרים בצל, כאשר בצל חשוך במיוחד או בתוך הבית כדאי יהיה להפעיל את הפלאש, ולדאוג כמובן להיות מטר או שניים מהאובייקט.

במשך סופ"ש אחד נשאתי איתי את המצלמה לכל מקום אליו הלכתי וכמו תייר מרוצה הקלקתי בחופשיות, כאשר הדבר היחיד שהיה לי בראש הוא התמונה עצמה, ולא חישובי חשיפה, מדידת אור וכל אלה.

לאט לאט הרגשתי שמשהו משתחרר. כנראה היה זה השילוב של חוסר הרשמיות של מצלמת הצעצוע בידי והעובדה שלא הייתי צריך לחשוב כמעט בכלל על חשיפה (רק לדאוג שתנאי האור יהיו מתאימים למגבלות).

לאחר כשבוע מאיה שלחה אלי חזרה את הסריקות והופתעתי לגלות שמבחינת חשיפה הייתה לי 100% הצלחה.

לדף הפרויקט של מאיה בפליקר.

לבלוג שלה.

מאיה כותבת במילים שלה:

"The project for me on a personal level is like using the camera as an extension of myself. There are many places in the world I want to experience for myself one day, but because that would cost a lot of money I don't have right now, I feel like sending out a camera is the next best thing. Almost like sending an extra eye. However there are many other things this project is about.

I'm very interested in how we as people form a connection and relationship with our environment through out our lives. The most prominent one being the places we live. With this project, I want to explore all the different relationships we have and our unique perspectives on our surroundings – how we translate what we feel about our environment into the photographic image. 

Also, over time we become more familiar with the places we live and hence our perspective changes. We start to see more of what could be called the reality of the place over what is first obvious; and so how an outsider sees it is completely different, which is part of the reason we have stereotypes. I hope to come out with photographs that show something different to these stereotypes and what is normally shown in the media. 

Last but not least, by sending out identical cameras with identical instructions out to the participants, I hope to further demonstrate the individuality of their viewpoints through the different photographic decisions they will make that come through the photograph, for example the subject matter they chose to photograph, from what angle, how it is composed etc."

2 מחשבות על “כדי להשתחרר צריך… מגבלות!

  1. סביר להניח שאקנה בקרוב מצלמה חד-פעמית בעקבות הפוסט הזה. מרתק כתמיד! התמונות בהחלט מקבלות ערך מוסף לאחר הקריאה..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s