החומר והרוח

שבת בבוקר יום יפה, אבא שותה המון קפה

בשבת, אחרי שבוע של ישיבה מול מסך מחשב, הוצאתי סרט מהמקרר והכנסתי לתוך המצלמה. אני אוהב את הרגע הזה, כשאני פותח את הקופסא של הפילמים, מנסה לבחור באיזה מכל הסוגים אשתמש, כאילו היו בקבוקי יין מיקבים שונים, לכל אחד את הארומה המיוחדת שלו.

החמניות כבר בסוף העונה... צריך לחשוב מה לשתול במקומן.

הפעם בחרתי בסרט שחור-לבן של אילפורד, ilford pan 100, מבציר 2001. קיבלתי אותו מעמית שעל, צדיק וצלם מוכשר ועטור פרסים, שחיכה לי יום אחד במערכת עם שקית מלאה בסרטים ישנים מכל המינים והסוגים. הסרטים פגי התוקף מתאפיינים בגרעיניות מודגשת ודורשים גישה קצת שונה. בדר"כ כדאי לחשוף אותם ביתר ולפתח אותם ביתר גם כן, כפיצוי על המהירות שירדה עם השנים.

בחרתי באילפורד כדי להריץ מצלמה חדשה-ישנה, שקניתי מבחור נחמד בשם אולג, יש לו המון ציוד מיוחד מיד שניה, במחירים טובים והוגנים. המצלמה שרכשתי ממנו היא praktica mtl3, מכונה מזרח-גרמנית משנות השבעים המוקדמות, עם חיבור הברגה m42. עם המצלמה הגיעו גם שתי עדשות – mamiya sekor 35mm היפנית החדה כתער ו-helios 58, עדשה רוסית מדהימה עם מיקרו-קונטרסט מעולם אחר.

הן גם יודעות לעמוד מול העדשה

הפרקטיקה יושבת טוב ביד. היא לא כבדה מידי, יש לה גלגל שבורר את המהירות, כפתור שמפעיל את מד האור ואין לה פיצ'רים בכלל. את הצמצם קובעים בעדשה. כשמצלמים עם מצלמה כזאת חייבים לדעת מה עושים, צריך לחשוב, לפקס בתשומת לב, להיות מחוברים למלאכה.

עוד מצלמה שהגיעה אלי לאחרונה היא ה- pentax spotmatic f. הפנטקס, גם היא בחיבור הברגה m42, הייתה שייכת לאליעזר סקלרץ ז"ל, איש בית אלפא, חלוץ וצלם. שתי המצלמות האלה, בנות 40 כל אחת, עובדות כאילו יצאו אתמול מהמפעל. כשאני משתמש בהן אני לא יכול שלא לחשוב על האדם שלו היו שייכות לפניי. יש להן היסטוריה, הזיכרונות שראו דרך העין היחידה שלהן צרובים על נגטיבים השמורים בארונות ובמגרות. חלק אפשר לראות באינטרנט, חלק ודאי הפכו לתמונות מודפסות באלבום.

לכל מצלמה ישנה יש סיפור משלה. לכל סרט יש אופי ותכונות משלו. לזמן הזה שאני מבלה באמבטיה בלילה כשכולם כבר ישנים, לבד עם הכימיקלים, מודד בסטופר וסופר את השניות בין נענוע אחד לשני, מקשיב לרחשים שבאים מהחלון. לזמן הזה יש משמעות.

מתייבשים

כשאני מוציא מהמיכל את הסרט ועליו יש תמונות של הבת שלי, אוכלת את ארוחותיה הראשונות ואני מגלה שהחשיפות והפיתוח יצאו בול כמו שרציתי, זה קסם.

השבת שוב נזכרתי למה אני כל כך אוהב לצלם.

מממ.... בננה... מה זה בננה?

אה, זו בננה

הלו, סבתא? אכלתי בננה!

12 מחשבות על “החומר והרוח

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s