דרך משקפיים ורודים-ירוקים-צהובים

הסתיו בפתח, ועל המצח מטפטפת זיעה, חוסמת לי את שדה הראייה. זה לא זמן לדיוקים, חישובים ונוסחאות. גם ככה בזמן האחרון אני פועל על יותר מידי מישורים בו זמנית, כך שהבחירה לצלם סרט שקופיות במטרה לפתח אותו בכימיקלים של נגטיב הייתה טבעית. קרוס-פרוסס (או xpro) הוא המקבילה האנלוגית לחובבן שעף על הסליידרים של הקולור-באלאנס בפוטושופ. אין שליטה, התוצאות לא צפויות וההנאה מובטחת.

אז… חיש מהר יצאתי אל שמש צהריים קטלנית לעבר חיות החצר, חמוש בפנטקס עם עדשה רחבה של ממיה וסרט פוג'י סנסיה מכוון באובר של סטופ. איפשהו קראתי שכשמצלמים שקופיות לקרוס, כדאי לחשוף טיפה יותר בהיר מבדר"כ. בגלל הנטייה של תהליך הקרוס להעלות את הרוויה הכללית, זה נשמע הגיוני, בגלל שחשיפת יתר מורידה את הרוויה. שקופיות מאוד רגישות לטעויות בחשיפה וההיילייטס נאטמים בקלות, ככה שכל העניין הזה מנוגד לחלוטין לאופן בו אמורים לעבוד עם שקופיות.

אבל זה סוף הקיץ וגו' – זמן למעשים נמהרים, לא למחשבות.

השדרה עולה בלהבות, הצל הוא רק אשליה…

יפה לך פוני

אחחח, הקש הזה נראה כל כך עסיסי

יש לכם במקרה כוס חלב?

סופסוף כמה טיפות

כל פעם אני שוכח – כשהעדשה על auto, הצמצם נסגר אוטומטית?

התוצאות, איך לומר, מילאו את ליבי בשמחה. הצבעוניות הדגישה יפה את מה שהרגשתי כל פעם שיתוש חפר לי לתוך הווריד. ההיילייטס השרופים מבטאים את עוצמות האור הקיצוניות שחוויתי. אבל, עם כל החדווה שבדבר, אני חושב שעכשיו אני מוכן יותר מתמיד למשבי הרוח הקרירים של הסתיו, לגשם הראשון ולעונת האבוקדו שמתחילה ממש עכשיו.