האפשרות השנייה

זה קרה ביום חמישי אחד. בלי הכנה מוקדמת, בלי שאף אחד התריע. לא היו תחזיות, לא נעשו הכנות. גם לא הייתה סיבה ממשית למה שקרה. זה פשוט קרה.

בהתחלה חשבו שהבעיה היא נקודתית וכמו בעיות אחרות, גם אותה יצליחו לפתור אם יעבדו על זה מספיק אנשים ומספיק זמן. אבל לאט-לאט התברר שהבעיה עמוקה יותר ונרחבת. המצב היה זהה בכל מקום.

לא היה בזה שום הגיון, אבל אלו היו פני הדברים ולאף אחד לא היה מושג מה לעשות כדי לתקן את זה.

מיד התחילו לדבר. תיאוריות התחילו לצוץ בכל מקום.

נשלחו מכתבים מנומקים ומלומדים, כתובים בכתב יד או במכונת כתיבה, נישאים על ידי פרשים. התשובות הגיעו לאחר זמן ניכר, מחזקות את מה שכבר כולם חששו מפניו. הייאוש התחיל לפשוט את זרועותיו הפתלתלות וכמו תמנון סגר את אחיזתו על נפשם. אפלולית שמנונית ירדה. כזו שלא ראו כבר עידנים.

וכך למדו לחיות עם האפלה והייאוש, שבהדרגה התחלפו באפרוריות ובשגרה.

7 מחשבות על “האפשרות השנייה

  1. הספור מוזר- משהו מעין תיקים באפילה.
    אבל צילומים מספר 1 ו3 מוצאים חן בעיני.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s