במחסן, לבד, בחושך.

לא, זו לא התחלה של בדיחה שחורה על פולנים. זה גם לא ציטוט מתוך הספר האחרון של סטיבן קינג. למעשה, זה סוג של הגשמת חלום.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מאז שחזרתי לצלם בפילם, משהו תמיד היה חסר לי. את הנגטיבים אני מפתח בעצמי ואז סורק. אם אני רוצה להדפיס את אחת מהתמונות, אני שולח את הקובץ הכי איכותי שאני יכול לאחת מהמעבדות, להדפסה במינילאב או במדפסת הזרקת דיו. משהו מאוד בסיסי לא הסתדר לי בתהליך הזה. הייתה חסרה לי השליטה על השלב האחרון בתהליך, אולי אחד השלבים הכי קריטיים – הפקת ההדפס. אנסל אדמס, בפרפראזה על עולם המוזיקה, אמר שבעוד שהנגטיב הוא התווים, ההדפס הוא ביצוע היצירה עצמה.

משך כמה שנים חיכיתי להזדמנות להשלים את התמונה, להוסיף לתהליך את השלב האחרון ולזכות בחופש יצירתי מוחלט. לאחרונה סופסוף הבשילו התנאים.

בבית החדש אליו עברנו יש מחסן צמוד. במשך כמה חודשים שקדתי כדי לאטום אותו לאור, התקנתי כיור, ניסרתי קרשים ודפקתי מסמרים. מאיש נדיב אחד ב"אינטרנט" קיבלתי מגדל עם עדשה טובה של שניידר וטיימר מצוין. ממחסן ציוד מאובק בסוף רחוב אלנבי בתל-אביב, ביום של רוח פראית וגשם שוטף, רכשתי מלקחיים, מד-חום וחבילת ניירות פגי תוקף בעשירית מהמחיר המקורי שלהם.

וככה, צעד אחרי צעד, התקדמתי לעבר הרגע בו, בנשימה עצורה, ערבבתי דקטול של קודאק ביחס של 1+2 ומזגתי אותו לתוך מגש עמוק מפלסטיק, שעל צידו רשמתי בטוש עבה "DEV".

קשה לתאר במדויק את תחושת הסיפוק שהתלוותה ליצירת ההדפס הראשון. בסוף הפיתוח, כשהחזקתי אותו מול האור, עברה לי בראש מחשבה די פשוטה, שבמילים נשמעת בערך ככה: "ססאאמק, איזה יופי".

הייתי רוצה להטיף לקוראיי ולכל מי שרוצה לשמוע, שזה קל. הלוואי וזה היה קל. צריך להיות די נלהב כדי לעבור את הדרך הזאת ולפנות גם זמן וגם משאבים ליצירת סדנא שכזו. צריך לחקור, ללמוד, לחפש ולהמציא שיטות עבודה שמתאימות לתהליך האישי שלך. אבל בכל זאת, בהשוואה לתהליך הדפסת הדיו המודרנית, בו מעורבות תוכנות מחשב, דרייברים ופרופילים של צבע, יש בהדפסה הכימית פשטות כובשת.

עכשיו אחרי שעלה בידי להפיק הדפס שחור-לבן קלאסי, אני לא יכול להימנע מלערוך השוואה בין השיטה ה"ישנה" לשיטה ה"חדשה". תהליך ההדפסה הרטובה (wet printing), הוא תהליך שהותיר עלי רושם ניכר. יש משהו מאוד אורגני וזורם בתהליך העבודה. מהקרנת התמונה על הנייר, דרך ההחלקה שלו לאמבטיות עם כימיקלים ועד לשטיפה ולייבוש. פתאום זה נראה מאוד טבעי לקחת נייר ובעזרת כמה חומרים, להפוך אותו לתמונה.

דבר נוסף בו זכיתי בעקבות השלמת חדר החושך שלי, הוא ריפוי כמעט מוחלט מתסמונת הציודיטיס. תסמונת ידועה בה לוקים חובבים רבים, שמאופיינת בצורך בלתי נשלט לרכוש מצלמות. פתאום נהיה מאוד ברור שהמצלמה היא רק עוד חלק על הרצף. קופסת הנגטיבים שלי, שייצרתי במהלך השנים, מלאה עד להתפקע ואני תוהה על איזה סוג נייר כל אחד מהם ייראה הכי טוב. אולי פשוט עכשיו אני ארצה לרכוש ניירות במקום מצלמות…

אז עכשיו נפתחה לי דרך חדשה. דרך רחבת ידיים, שנמשכת מכאן ועד האופק. יש המון מה ללמוד, אינסוף אפשרויות ודרכים לפרש כל נגטיב ותובנות חדשות שוודאי יופיעו – כמו תמונה תחת אור אדום, אחרי 20 שניות במפתח.

קרופ 100%, נייר RC של אילפורד.

נייר RC של אגפה. ישן ומעורפל, קיבל חשיפת יתר ופיתוח חסר דרסטי כדי להציל את הלבנים.

14 מחשבות על “במחסן, לבד, בחושך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s