המכתב

"….42 טון חיטה, 150 טון עגבניות-חממה ושלוש להקות של תרנגולות. את השנה, בני האהוב, שוב נסיים ברווח. כמו בשנה שעברה, מזג האוויר היה נוח ביותר עבורנו ועבור חיות המשק. הקמנו מחסן נוסף לאחסן את יתרת היבולים ולפי התחזיות השווקים במזרח בעליה, כך שנמכור את הכול ברווח עוד לפני הקיץ.

האביב מביא איתו ריחות נפלאים מהפרדסים של השכנים וגורמים לי להתגעגע אליך אפילו יותר. כמה הייתי רוצה ללטף שוב את הראש האדמוני של אפרוחית המתוקה. אני עדיין יכולה לשמוע את הצחוק שלה כאן בבית, כאילו מעולם לא…"

מצגת זאת דורשת JavaScript.

2 מחשבות על “המכתב

  1. The melancholic end doesn’t seem to mirror the best prospects at the beginning of the letter. Or maybe, that ending is the logical effect of the non-shared plenty, as if the whole abundance on the earth couldn’t fulfill the emptiness of the absence. Nevertheless, there’s something tender and candid in the missive… but it sounds, from the text and the photos, as you are abandoned (exiled ?) in a sad barren land. Best picture by eloquence, the one with the white chair under the ruined roof. So nice.

    • thanks! you guessed right. the theme explored here and in the last few posts is a post-apocalyptic vision, where only remnants of our present is to be found and examined.
      thus – giving a shattered and fragmented story about our time.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s