בשעה שש לפנות ערב כבו כל האורות. בכל מצב עניינים אחר ונורמלי דווקא בשעה הזו כל האורות היו נדלקים – השמש נגרעת מהשמיים, פנסי הרחוב מופעלים על-ידי חיישנים ומפסקי החשמל בבתים מזרימים כוח לנורות באהילים. אבל כעת הכל שונה – האור נכבה והעולם נופל לחשכה. לשני הדורות האחרונים זה טבעי ככה – הם לא מכירים דבר אחר והוותיקים מקבלים זאת בפליאה, אך גם בהשלמה שכך זה היום והעבר נסגר בתוך עצמו, קיים רק בחלומות. במשך היום האור מציף כל פינה ומסלק את הצללים ונדמה שבהשוואה למה שזכרו המבוגרים, עוצמתו חזקה פי כמה. וככל שהאור חזק יותר במהלך היום, כך שחורה יותר האפלה שמגיעה בעקבותיו, כאילו מתקיים איזה דו-שיח ביניהם. מיום ליום מעמיקה החשיכה שלאחר שקיעת השמש. מצד אחד ישנה בהירות גדולה, כזו שממלאת ברוח טובה את הלבבות ומניעה אנשים לעשייה אך מצד שני, בסוף כל יום מגיעה הכהות.
שעת המעבר בין היום ללילה קיבלה מעמד מיוחד וחשיבותה מתעצמת מיום ליום. אנשים החלו חוששים מחציו השני של היום ובמיוחד מהקולות – רוחות הערב נושאות איתן חריקות ולחישות, כמו הרעש שמשמיע אוויר רעיל ולוהט המשתחרר ממיכל חלוד. לכן אין זה פלא שלישוב הגיעו שמועות על טקסים עתיקים שהחלו להיערך שוב. אמונות עלומות ופחדים חדשים.
קליק'נ'רול 
ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא. נפלא חבוב.
בדר"כ זה כך! תודה וולטר!
סדרת תמונות נפלאה העובדת יפה עם הפרוזה
חזי
היי חזי תודה רבה! כל פעם אני חש צורך טיפה להתנצל כלפי הקוראים על האפלולית…
שעות יפות ומאתגרות לצילום. יצאה סדרה יפה מאד.
אהלן יורם, אתה צודק – השעות הללו מלאות בהסחות דעת וכתמי אור שמשגעים את מד האור. דווקא הקודאק אולטרה קולור הצליח להתמודד יפה מאוד ואפילו לתפוס בצורה מאוד מיוחדת את הגוונים העדינים של האור… אני מרוצה ממנו 🙂
יש לך תמונות שפשוט ממיסות אותי.
תודה 🙂
תיאור פיוטי בליווי תמונות מחממות לב דבר שגורם לי להתגעגע לימים עברו…
יעקב.
תודה יעקב.