דרישת שלום מרוסיה

אף על פי שכבר די הרבה זמן אני בעניינים, עדיין ולעיתים די מזומנות, יוצא לי להיות מופתע. פרק הזמן שלפני ההפתעה כמעט תמיד מלווה בספקות – ולכן, כשהיא מגיעה זו תמיד שמחה גדולה. הפעם ההפתעה לא היתה שונה משום שלכשלון היו סיבות בשפע. החל מהרגע הראשון ועד האחרון, היה סיכוי שכל המאמצים היו לשווא… אך, כאמור – הפתעה.

lubi2

לובי בפוזה הייטקיסטית

הכל התחיל בגחמה. החלטתי שחסרה לי מצלמה. הפעם אחת מסוג 35 מ"מ, רצוי ממתכת. אז שלחתי את לחמי על פני הקהילה האנלוגית והתשובה לא אחרה לבוא. אחרי חלופת מיילים קצרה סגרתי דיל מושלם עם איש נחמד ביותר ותמורת שני הדפסים משלי הוא שלח לי מצלמה של FUJI ועוד שתי הפתעות. החבילה הגיעה אלי אחרי כמה ימים ובהתרגשות פתחתי. מלבד המצלמה של פוג'י וסרט אינפרה-אדום של אילפורד, עליו ארחיב בהזדמנות, הייתה שם גם מצלמת פורמט בינוני מסוג TLR – חיית בקליט וזכוכית מזן סובייטי – Lubitel 2 מחברת Lomo. כל זרם הצילום הלומוגרפי נשען על מסורת הפלסטיק המפוארת של חברת לומו. לכן לא הופתעתי כשגיליתי ש"לוביטל" בתרגום לעברית זה "חובבני". ואכן, כל דבר במצלמה הזו נראה חובבני להפליא, אך לא נטול קסם. הגוף עשוי בקליט, הפיינדר לא יושב עד הסוף ישר, הפוקוס הוא משחק של ניחושים, עדשת הזכוכית עשויה שלושה אלמנטים – לא מופת של תעשייה, אך גם לא זוועה סינית מתפרקת. משהו באמצע. דבר אחד בטוח ומדהים לגבי הלובי החביבה – אחרי 40 שנה היא עדיין עובדת! מדויקת! בלי חדירות אור! לא ייאמן.

לובי, הדודה מרוסיה.

לובי, הדודה מרוסיה.

ללובי תריס עלים שיושב על העדשה ובכלל, כל השליטה על כיוון החשיפה נעשית מהעדשה – מהירות תריס, צמצם ופוקוס. ללובי שתי עדשות שיושבות אחת מעל השניה. דרך העליונה מסתכלים ודרך התחתונה מצלמים. העליונה באיכות סבירה פחות, התחתונה באיכות סבירה יותר. את הסרט יש להעביר בצורה ידנית לחלוטין – מסובבים גלגלון קטן מפלסטיק ותוך כדי מסתכלים בחלונית אדומה קטנה בגב המצלמה, דרכה רואים את הנייר שבגב הסרט. על הנייר יש סימונים שמראים את מספר התמונה. לואו-טק נפלא.

ללובי אין מד אור. לכן, מיד כשקיבלתי אותה בניתי טבלת חשיפה והדפסתי על נייר קטן כדי שאוכל לקחת בכיס. אך חיש מהר, גיליתי שגם בזה אין ממש צורך והנייר נשאר בכיס. ללובי חמש מהירויות ומספר די דומה של מפתחי צמצם. חישוב החשיפה הוא די פשוט ברגע שמתרגלים קצת את החוק sunny f/16.

טבלת חשיפה ידנית, קלי קלות! גזור ושמור.

בקופסת סרטי ה-120 מ"מ במקרר אני שומר כמה סרטים פגי תוקף במיוחד למקרים כאלה. אלו סרטים שקניתי בזול או שקיבלתי מצדיק מזדמן והם מושלמים כדי לבדוק חומרים חדשים או מצלמות חשודות. לטיסת הניסוי הראשונה של הלובי בחרתי ב- Delta, סרט של אילפורד במהירות 400 אסא. הדלתה הוא סרט מודרני בטכנולוגית T-grain, בדומה לטימקס של קודאק. כדי לפתח אותו השתמשתי במפתח TMAX של קודאק ואת הזמנים והמינונים לקחתי ישירות מהמלצות היצרן. התוצאות שוב הזכירו לי כמה הטכנולוגיה הכימיקלית היא פשוט fail-safe. הסרט יצא חשוף ומפותח מצויין, עם פרטים על כל הסקאלה וקונטרסט טוב. חוץ מערפול קל שנובע מפגות התוקף, כל פריים על הנגטיב שמיש באופן מפתיע לטובה.

אז עד כאן הסיפור על טיסת הבכורה של הדודה מרוסיה. כל הנסיון איתה הזכיר לי וחידד כמה דברים על הצילום האנלוגי שממלאים אותי שמחה. הדבר הראשון הוא התחושה הקהילתית שמלווה את העיסוק בצילום אנלוגי. כמעט בכל פעם שאני בא בדברים עם חובב וינטג' וצילום כמוני, המפגש רווי באנרגיה חיובית ורצון הדדי לחלוק ידע, נסיון וחומרים. הרבה פעמים אני מקבל יותר ממה שאני מבקש ומקפיד גם לתת חזרה בכיף, מעבר למה שביקשו ממני. יש משהו בעיסוק הזה שכנראה מוציא מאנשים איזה וייב רגוע וחיובי. וזה כיף.

הדבר השני הוא פשוט השתאות אל מול הטכנולוגיה. המצלמות, החומרים, התהליכים – הכל אומר יציבות. אפשר לסמוך על הכימיקלים שיעבדו, אפילו אחרי חצי שנה בארון. אפשר לסמוך על הסרטים שיתפסו את התמונה, אפילו אם חלמת וטעית בכמה סטופים בחשיפה. המצלמות, אם שומרים עליהן ומשתמשים בהן נכון, פשוט עובדות לנצח. יש בכל העניין הזה משהו שמשרה ביטחון ומפנה אותך להתרכז בצילום וביצירה, בלי דאגות.

ואני אוהב את זה.

אז הנה כמה פריימים מהסרט הראשון שהלובי הוציאה תחת ידי, כולל כמובן ואיך אפשר בלי, החשיפה הכפולה, בה פשוט שכחתי להעביר פריים…

8 מחשבות על “דרישת שלום מרוסיה

  1. אשריך וטוב לך.
    עבודות מעניינות בעיקר בראיה אחורה כמו היין הישן.
    תתחדש ותהנה
    חזי

  2. נהנתי מאוד מהסיפור ומהצילומים המרהיבים.
    אני תמיד טוענת להגנת הצילום האנאלוגי שגם אם האיכות במצלמת דיגיטליות יכולה לעלות, והכל אפשר לדמות בפוטושופ, את הריכוז והרצינות שאתה משקיע בכל פריים במצלמה אנאלוגית, לא ניתן לדמות בדיגיטלית. כל היחס שלך לצילום הוא אחר, וזה ניכר מאוד בתוצאה.

    גם לי יש לובי, שמצאתי בחנות יד שניה בעבור כמה גרושים. לצערי היא לא עובדת, התריס לא נפתח. היא משמשת בעיקר לנוי (בתוך קופסא עם שלל מצלמות מאובקות).

    • היי נגה. כנראה שזה בדיוק העניין – התהליך והיחס לכל פריים. לא משנה כמה שאני מנסה, כשאני מצלם עם הדיגיטלית אני מתנהג אחרת. קודם מצלם ואח"כ חושב. הפיתוי גדול מידי ואי-אפשר להתנגד. ואח"כ העיבוד במחשב… מדבר ושממה!
      קופסת מצלמות מאובקות? יס!

  3. That's a real toy, the vintage ones are so valued. Un-learning/unplugging photography, my friend?, I guess so… By walking on that path you're going to arrive finally to the alt processes, you know.😉 BTW, the pics show a very fine look.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s