מה הסיפור של מיסטר איקס?

"…שיט. שיט! שיט!!".

 ככה זה התחיל. אני יורד במדרגות של הבניין מהקומה החמישית, מדלג מעל שלוש בכל פעם, הטלפון צמוד לאוזן ואני שומע אותו צווח עלי באנגלית כאילו לא קוראים לו חיים והוא גר בפרברים של נתניה.

"גאד דם-איט, אתה שומע, תעיף את עצמך אלי כבר, זה עכשיו או נבֶר, גבר!", הוא סיגל לעצמו אפילו איזו "ר" חצי-רפה כמו שהניגרז מדברים באמריקה. על מי הוא חושב שהוא עובד הלבנטיני הלבנבן.

בדרך החוצה מהלובי אני מספיק לראות את החתיכה הזו ממחלקת הטרנספורמציות, אבל מרוב המהירות כל מה שאני מספיק לקלוט זה רק מין כתם שנראה מצוין. לשבריר שנייה אני חושב לעצור רגע ולהתייחס אבל עד שהמחשבה נגמרת אני כבר מחוץ לבניין. חיים שיגע אותי בחודש האחרון על איזה משהו רציני. הוא אומר שזה חדש לגמרי. ומדבר על זה כל הזמן. משגע אותי. לכן כשהוא התקשר ישר כיביתי את המודול שלי, התנתקתי וטסתי החוצה לפגוש אותו.

לפני יומיים במהלך אחת מהשוטטויות המסטוליות שלנו הוא סיפר לי על אחד שלא הלך לו כל–כך טוב. כנראה שכשמדברים על סטטיסטיקה ועל זה שמידי פעם מישהו חייב להידפק חזק, זה לא לגמרי חסר בסיס. אז היה שם איזה בחור אחד שזו הייתה הפעם הראשונה שלו עם מיסטר איקס וכנראה שהירח היה קרוב מידי לכדור-הארץ, אני לא יודע, או פאקינג להקת שקנאים בדיוק עברה קילומטר מעל הראש שלו, בכל מקרה, בהרכבה מחדש, האטומים בחצי הראש השמאלי שלו לא הסתדרו עד הסוף והתאחדו עם הקיר שהוא נשען עליו. היה שם בלאגן שלם. וחיים אומר, "מישהו חייב מידי פעם לחטוף".

אז אני רץ למכונית שלו שחונה בחניון מתחת לבניין ופוגש אותו נשען על מכסה המנוע מקדימה. "נהיית טיפה איטי לאחרונה או שזה נדמה לי", הוא מברך אותי לשלום.

"זה נדמה לך, טמבל". אני אומר ואין לי אויר.

מיסטר איקס. ככה נדבק לו השם. למקומיים תמיד הייתה כאן בעיה עם היגוי נכון של מילים קשות, אז "היגס" הפך מיד לאיקס. לא הרבה אנחנו יודעים על המיסטר. רק שזה ממש חדש וקשור לניסוי הפסיכי הזה שעשו בשוויץ לפני כמה שנים. רק נפש חולנית בגאונות שלה הייתה יכולה לעשות את הקפיצה מפיזיקה לנרקוטיקה בכזה סטייל. גאונות חולנית או כוחות השוק. או שניהם יחד. אבל עכשיו זה כבר לא חשוב, כי אנחנו בכביש, טסים לפגוש את המדען הראשי, כמו שחיים קורא לו. זה שהסביר לו בקול רגוע שמיסטר איקס זה כמו פצצת אטום קטנה שאתה מפוצץ לעצמך בתוך הגוף. ג'יזס.

המומחיות של המדען היא במרעומים שהוא בונה. הם כל-כך קטנים ועדינים, שהוא צריך להרכיב אותם מתחת למיקרוסקופ. הוא בונה אותם כמו שען, מקפיד על כל שפיץ הכי קטן וחיים מספר, שבזכות המרעומים שלו המיסטר איקס המקומי מתפוצץ בעדינות כזו, שאתה אפילו לא מרגיש את הריאקציה מתחילה.

חיים מחנה את האוטו על דרך עפר בחצר הבית של המדען, שיוצא החוצה לברך אותנו. הוא לובש פיג'מה.

"אתם חייבם לנסות את הגרסה החדשה", העיניים שלו מבריקות. "מה שמטריף אותי בכל הסיפור הזה, זה שהכול כל-כך חדש ומוזר וטֶקי שעדיין אין חוק נגד זה. אתם קולטים ניגרז, זה חוקי לגמרי". המדען עכשיו צוחק ומגעגע בפיג'מה שלו. צוחק ומציע לנו קפה שחור.

בדרך לחדר העבודה שלו אנחנו אומרים שלום לאשתו שיושבת מול המסך שלה. היא בקושי מזיזה את הראש להחזיר לנו תשובה. העיניים שלה מרצדות יחד עם האצבעות שלה מול ההבהובים מעוררי האפילפסיה, כחלחלים-ירקרקים-אדמדמים-לבנבנים…

בחדר העבודה יש למדען פופים ענקיים בכל מיני צבעים – שארית מחייו הקודמים כשכיר באיזה קונצרן בינלאומי שבמקום לעבוד הם כל היום היו רובצים בפופים או בקפיטריה. שם הוא גם שמע בפעם הראשונה על השיגעון הפיזיקלי-נרקוטי החדש והחליט לנסות את כוחו כפרילנסר בשוק המכניקה הננו-טכנולוגית, שהתחיל לתפוס חזק. את מיסטר איקס והמרעומים הוא גילה די מהר – בצעירותו היה חובב פיזיקה וסמים קלים ומבנה האישיות שלו היה נוח מספיק כדי להתמודד עם הפערים בין התחומים. ככה, בנוחות הביתית ישב שעות כל יום מעל המיקרוסקופ ושכלל את המיניאטורות שלו לכדי שלמות.

"מיסטר איקס זה משהו משוגע חברים", הוא התיישב על פוף כתום. "בטח שמעתם על הניסוי שעשו אז בסֶרן בשוויץ, כן?".

לקחתי שלוק מהקפה, חיים הסתכל עליו במבט מעורפל.

"אז לפני כמה שנים, מתחת לאדמה של שוויץ מצאו את ההיגס – חלקיק קוונטי חדש וחמקמק שבעצם מגדיר את כל החלקיקים האחרים. בטוח שמעתם על זה, כן?", המדען דיבר אל קהל שבוי ורפוי, מונח בתוך פופים בצבעים נועזים. והוא המשיך, "מי ידע שהתגלית הזו תפתח את הדלת לעולם שלם של פסיכדליה טכנולוגית… ההיגס, כשאתה משחרר אותו באופן מבוקר בתוך הגוף, מערער זמנית את המבנה האטומי שלך. אתם מבינים מה זה אומר?".

הסתכלתי על חיים. הוא חייך כמו אידיוט.

"כל הגוף שלכם נזרק לנקודה סינגולארית, ניגרז!", המדען צעק. גם הוא חייך כמו אידיוט וכשקם מהפוף שלו במין חצי-גלגול פלגמטי חשבתי, "הבחור לא בכושר".

אחרי שני רגעים הוא חזר עם שתי קפסולות שקופות. לקחתי אחת והחזקתי אותה מול האור שבא מהחלון הפתוח. הקפסולה הייתה שקופה לגמרי. מבחינתי היא הייתה יכולה להיות ריקה וכל הקשקושים האלה של המדען ושל חיים היו סתם איזה קטע הזוי שלהם. אבל משהו בכל הסיטואציה הזו נראה לי פתאום מאוד הגיוני וסביר. זרקתי את הקפסולה לתוך הגרון ובלעתי. רק נשאר לי לקוות שכשהכל יגמר האטומים שלי יסתדרו חזרה כמו שצריך.

4 מחשבות על “מה הסיפור של מיסטר איקס?

    • מודה שגם משם לקחתי טיפונת (למרות שלא ראיתי שניה אחת מתוך זה).
      המקורות שלי כאן הם פיליפ ק. דיק וסטניסלב לם – שני גאונים שנכנסים לך לתוך המוח כמו טיל מונחה ומפציצים אותך בהזיות תת-הכרתיות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s