אנפלאגד

Agfa Isolette I עם מד-טווח על הספה האדומה בסלון. תאורה טבעית.

Agfa Isolette I על הספה האדומה בסלון. תאורה טבעית. בלי סוללות.

חשמל. הדבר הזה שמזיז את כל המכונות והמכשירים האהובים שלנו. הוא נמצא בכל מקום. כבר כל-כך התרגלנו שהוא כאן, עד כדי כך שכשהוא איננו, אנחנו עלולים להתפס לפאניקה קלה. ליתר בטחון אנחנו לוקחים איתנו לכל מקום יחידות חשמל ניידות, רגילות או נטענות, רק כדי שנוכל להמשיך ולהשאר מחוברים לציוויליזציה הוירטואלית. חלילה שלא נישאר באפילה. התלות בחשמל היא בסיסית ובעלת אפקט פאסיבי, כך שהגילוי שאפשר להסתדר בלעדיו, הוא מעורר ומשחרר. מרחיב אופקים ומעמיק את המחשבות.

כזו היא האגפה איזולט – מכונה נטולת חשמל. מכשיר פשוט ובסיסי שמאתגר את החלקים היצירתיים במוח. מצלמה מגניבה.

האיזולט I היא מצלמת פורמט בינוני מסוג פולדר, שמייצרת פריימים ריבועיים נחמדים ויפים בגודל 6 על 6 ס"מ על גבי סרט 120. היא יוצרה בשנות החמישים על ידי חברת אגפה הגרמנית ונחשבה מצלמה פשוטה להמונים, מצלמת כיס אמיתית ונוחה להפעלה. האיזולט הגיעה עם מבחר של שלוש עדשות ברמות שונות, שהורכבו על כמה סוגים של תריסי עלים, שההבדל ביניהם הוא במגוון המהירויות. התריס נמצא בקצה המפוח ועליו מורכבת העדשה. סביב התריס נמצאים מכווני השליטה בחשיפה – מהירות וצמצם, טבעת הפוקוס וזיז קטן שדורך את התריס. את התריס מפעילים מכפתור שנמצא על גוף המצלמה. 

האיזולט קטנה. יחסית למצלמה בפורמט בינוני היא ממש פיצפונת. כשהחזקתי אותה בפעם הראשונה הופתעתי. אני רגיל להאסלבלד ולממיה – כל אחת מפלצת כבדה ומגושמת לעומתה. כשמקפלים את העדשה אפשר להכניס אותה לכיס המעיל בלי קושי. בכיס השני אפשר לשים סרט נוסף, מד אור ועוד יש מקום לאיזה בקבוקון משקה. כך, אני מתאר לעצמי, שוטטו ברחובות ערי אירופה הצוננת לא מעט חובבי צילום באמצע המאה שעברה, מחפשים את האור ואת הריגוש שביצירה. 

חווית הצילום עם האיזולט היא חוויה נקייה. זה רק אתה והמכשיר. בניגוד למכשירים של היום שהתרגלנו להיות תלוים בהם, האיזולט היא מכונה שתלויה בך. תלויה ביכולת שלך למדוד את האור ולכוון את החשיפה הנכונה. להעריך את המרחק שלך מהאובייקט ולעשות פוקוס מדויק. לזכור שהעברת פריים, כדי שלא לעשות חשיפה כפולה. כדי להצליח עם האיזולט, אתה צריך להיות בטוח בידע וביכולות שלך, להיות עירני ומפוקס על מה שאתה עושה. ליצור מתוך שליטה בכלי ולא להיפך.

מבט מלמעלה. מד-טווח, מצלמה ישנה, רצועת עור, סרט שחור-לבן.

חזרה אל הבייסיק. מד-טווח, מצלמה ישנה, רצועת עור, סרט שחור-לבן.

האיזולט בנויה טוב. נוצרה לפני יותר משישים שנה ועובדת כאילו יצאה אתמול מהמפעל – כל המכוונים זזים חלק, מהירויות התריס מדויקות, המפוח שלם ובלי חורים, העדשה חדה. המצב של המצלמה הזו והתוצאות שהיא מוציאה גרמו לי לעצור ולהרהר בכל תרבות הצריכה של היום לעומת זו של העבר. איך ייתכן שהיצרנים של העולם הישן העיזו לבנות דברים שמחזיקים מעמד עשרות שנים? הרי זה עלול לפגוע בהמשכיות העסקים שלהם. אם אקנה מצלמה שתחזיק מעמד גם אחריי, הרי שלא אצטרך לקנות מהם דברים נוספים. זה כל כך שונה מהאג'נדה של היצרנים של היום שמייצרים מכשירים עם תאריך תפוגה מובנה, כך שהצריכה לא תיפסק לעולם ורק תגדל.

האיזולט היא מצלמה מיוחדת מתקופה מיוחדת. הטכנולוגיה והמכניקה בשנות החמישים הגיעו לשיאים חדשים של עיצוב ותכנון. הפרקטיות והעמידות של הכלים הטובים מהתקופה הזו מעוררים השתאות. נראה שבמצלמות הללו אין מה שיתקלקל. כל מה שצריך זה רק להמשיך להשתמש בהן ולהנות.

כל התמונות מתוך סרט Ilford Delta 400 שפותח ב-Fomadon R09.

11 מחשבות על “אנפלאגד

  1. פינגבק: להיכנס לגרוב | קליק'נ'רול

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s