שבת באה על העיר חדרה

יום שישי בבוקר וכבר חם. שמתי את המכונית לטיפול במוסך המורשה באיזור התעשייה של חדרה, השארתי את המפתחות אצל פקידת הקבלה ויצאתי ברגל לכיוון הפיאצה. היו לי כמה שעות לשרוף. החלטתי לנצל את ההזדמנות לעשות משהו לא שגרתי ולשחק אותה תייר. בעיר שבימים כתיקונם לא ממש מככבת על מפת התיירות, מוצנעת בין חופי קיסריה לעמק-חפר, מקום מושבה של תחנת כוח פחמית ושכונת גבעת אולגה, את התיירים כנראה אפשר לספור על יד אחת. המשחק הולך להיות מעניין.

כבר בסוף הגשר שעובר מעל מסילת הברזל ומחבר בין איזור התעשייה לעיר, אישה אתיופית ומלפניה ילד קטן בעגלה, נעצה את עיניה במצלמה הטיפוסית על צווארי ובכובע רחב-השוליים. היה לי נחמד לקחת ממנה את הזרות, אפילו אם רק לרגע קצר. חשבתי על המשך הדרך – האם אמשיך לכיכר סמי המוקפת בדוכני בורקס או שאפנה ואכנס ישר אל תוך השכונות. הבחירה באה בקלות – חיפשתי את הצל בין הבניינים הצפופים. וכך, חלפתי על פני המבנה החדש של קופת חולים כללית ונכנסתי בפנייה הראשונה אל תוך איזור המגורים.

בחדרה בתי כנסת רבים. תוך כחצי שעה של הליכה ותהייה בין הרחובות, חלפתי על פני ארבעה מהם. חלקם חדשים, חלקם עומדים בשיפוצים, חלקם מוזנחים. ברחבתו של ביה"כ "שיח מיכאל", על המרצפות המשתלבות, הצטברה שלולית גדולה של מים עם קצף והדיפה ריח פרחוני של סבון רצפה. מתכוננים לשבת. ריבוי בתי-התפילה בשטח כה מצומם הביא אותי להרהר על אופי האוכלוסייה המקומית.

במרכז העיר נמצאת הכיכר הגדולה שחנויות ומשרדים מכל הסוגים מקיפות אותה – זוהי הפיאצה. האווירה סוערת בשעה זו של השבוע. מפתח בית-קפה מתגלגלים אל הרחוב צלילי מוזיקת ג'אז-לטיני ומנעימים את זמנם של גברים לוגמי אספרסו ונשים בכותנות פרחוניות, שדוחפות קשישים בכיסאות גלגלים. כולם נינוחים, על אף שזו שעת הסידורים לפני שבת. קפה ורוגלאך. עשן סיגריות מסתלסל מעל שולחנות הדומינו, נשים כבדות בשר וסתורות-שיער סועדות את הזקנים. ראשי מסתחרר ואני פונה חיש מהר לסמטא צדדית, רק כדי להתייצב מול בית כנסת נוסף – בית הכנסת הישן, בפינת הרחובות אורנשטיין וגורדון, שבחצרו האחורית האוויר מלא קולות נערים מבית-ספר סמוך – והכל תחת צל עצי אקליפטוס אפורים ונישאים.

בסמוך לפיאצה, במורד הרחוב, בנויה אנדרטה גדולת מימדים לכבוד חללי מלחמות ישראל – קוביות בטון אימתניות, עליהן חקוקים שמות המלחמות והבנים שנפלו. הדרך אליה היא שביל בטון רחב ומסנוור בשמש הצהריים. הדרך חוצה פארק קטן ובו בריכות מים עם דגי-זהב שמנמנים. את הבריכות מכסה שטיח של נימפאות עם פריחה נהדרת בצהוב, ורוד ולבן. צעדתי במורד השביל עד לאנדרטה ובחזרה. בדרך עברתי על פני נערה עם עגיל בשפה, לבושה מדים של מסעדת אוכל מהיר מהקניון הסמוך. היא ישבה על אחד הספסלים, נגעה במסך המכשיר הסלולרי שלה ועישנה. כנראה הייתה בהפסקה.

החום הרב וההליכה ייבשו את גרוני. ממוכרת צעירה ונעימה בבית קפה סמוך הזמנתי כוס מיץ תפוזים-גזר וביקשתי שתשים גם כמה קוביות קרח. החשבון – 10 שקלים על כוס בינונית. הכנסתי את הקשית דרך החור במכסה ולגמתי. באותו רגע צילצל הטלפון בכיס המכנסיים וכמו ביקש להעיר אותי מחלום מוזר. המוסך היה על הקו – המכונית מוכנה וביקשו שאבוא לקחת אותה במהרה. השבת בפתח.

 

 

2 מחשבות על “שבת באה על העיר חדרה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s