כל אחד והאוטופיה שלו

"מויש", מבעד לרחש הגלים הרוגעים שמע את לחישת המדריך, "עכשיו זה הזמן מויש".

סירתם עלתה לחוף בשיאו של ליל קיץ מהביל ומרחוק נצנץ אליהם פנס קטן בפעימות קצובות. קפצו כולם יחד מעבר לדופן אל תוך המים הרדודים. מכנסיו של מויש היו ספוגים מים מלוחים, הגרביים בתוך נעליו הפכו לסמרטוטים וצדפים דגדגו בין אצבעות רגליו. למרות הפחד והחשיכה, בתוכו פנימה צחק. החששות התפוגגו. מעבר לחושך מסביב, ראה את זהב החול, נפעם מכחול השמים ומרום הדקלים הגאים. מלמל תפילת חג שקטה – "ברוך שהביאנו ליום הזה". ליבו התמלא עליצות ורגליו נשאו אותו בצעדים קלים לעבר הפנס הבודד, שבקוד מורס קרא לו ולקבוצתו.

רצו כולם בחול הרך, בנעליים כבדות, נושאים את גופם למוד המסעות ותשוש התלאות. מעבר לדיונה מצפון עלתה למולם חטיבה של חיילים, חובשי קסדות ונושאי רובים ארוכים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s