דרישת שלום

"אמא ואבא היקרים לי מאוד!

עבר זמן מאז מכתבי האחרון ויש כל כך הרבה מה לכתוב. אינני יודעת מהיכן להתחיל! האם אספר לכם על היום המזהיר בו הגענו לנמל לאחר ההפלגה הממושכת? או אולי על דרך העפר, בה עגלתנו נסעה וקפצה עד שעצמותינו חרקו? אולי על החום הגדול של חודשי הקיץ? כמה חם כאן! והיתושים עוקצים את הרגלים ממש מעל קו הגרביים, אותן אני מעלה גבוה מעל נעליי העבודה, ככל שהן מגיעות. או על ענפי עץ הקלמנטינה הקוצניים ששורטים את עורי במהלך הגיזומים. גופי מתרגל אט-אט לעבודה וככל שעובר הזמן כך אני מתפנה גם להתבונן בנוף. והארץ, ארצנו, בהירה ומסנוורת.

בסוף היום, השמש שוקעת מעבר לשדרות הברושים הצעירים והכל נרגע. רוח נעימה מגיעה מכיוון החוף ואנחנו יושבים כולנו ומסכמים את יום הלימודים. זוהי שעה של רגיעה והתרוממות הנפש, בה כל אחד מאיתנו חולק את רשמיו עם שאר הקבוצה. אנחנו מתכננים את יום המחר וצועדים חזרה אל המחנה. העייפות לקראת ערב רבה ולאחר ארוחת הערב השינה באה וחוטפת אותנו אליה בחיבוק רך.

ספרו לי אמא ואבא היקרים מה שלום תחיה הקטנה? האם עדיין משבשת את שמי בפיה הצוחק? כמה אני מתגעגעת אליה ואליכם ומקווה כי בשנה הבאה בסביבות ט"ו בשבט נתאחד כאן כולנו. אז אכיר לכם את הארץ היפה, את חברי החדשים, את שדות התירס והחיטה שלנו, את פרדסי הפרי הזהוב.

אוהבת אתכם ומייחלת לפגישתנו הקרבה!

שלכם,

—"

 

3 מחשבות על “דרישת שלום

    • תודה אורן,
      כמו שאתה רואה, לאחרונה החפירה היא בכיוון השורשים. וכנראה שתמיד מעורב בזה מן
      הגעגוע.
      מבחינה ויזואלית, אני נוטה לנוסטלגיה – משהו בתמימות ובראייה הראשונית של
      נוף…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s