מתחת לפני השטח

אחר צהרים קיצי, השמש עדיין חזקה והאור בוהק מבעד לענפי דקל הוושינגטוניה. הצל המזויף חומק ובמין ריקוד מוזר אני מנסה לתפוס ממנו כמה שיותר. השכונה מתנמנמת ואני בחוץ, ברחוב, יחד עם חתולי הפחים ופועל עייף שמתקן פינת מדרכה מאבנים משתלבות. תנועותיו מדודות וחסכניות וכשאני עובר ממש לידו ומדלג מעל ערימת האבנים שלו, הוא לא מרים את הראש להסתכל.

אני הולך בשכונה ועובר בכל מיני מקומות – מאחורי סופר מרקט, בחצר בית כנסת ריקה, דרך חורשת אקליפטוסים שהוקמה לזכרו של עובד עירייה אחד צדיק, ובגינת כלבים רחבת ידיים. שם אני עוצר ומסתכל. מולי גבר מכריס כבן 60, צועק: "שוגון! שוגון בוא!". לכלבו הענק לסת עבה ולשון ארוכה. זנבו דק.

לידם עומד ילד וכלבו הבינוני קשור אליו ברצועה, משתדל לעשות את שלו בשקט ובלי למשוך תשומת לב. "שחרר אותו, שחרר", אומר לילד בעליו של שוגון. "אל תפחד".

הילד מסתלק.

בעליו של שוגון זורק כדור בעזרת קלע. הכלב טס, תופס את הכדור במין התרסקות פראית, וחוזר מיד.

"הוא שומע בקולך", אני אומר בהתפעלות.

"בטח", הכרסתן עונה. "אחרת מה הטעם בכל זה".

2 מחשבות על “מתחת לפני השטח

  1. לזורקי 4 התוודעתי בפעם הראשונה והאחרונה בחורף 1963, אהבתיה והנה היא עולה שוב מנבכי העבר ואינה מאכזבת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s