נטוש

בלילה אברהם שוב חולם על הבית ובבוקר מתעורר מזיע. בתנועה מהירה מתיישב על המזרן ומסיט את כנף האוהל לכדי חריץ. רוח ים מנשבת פנימה כדי לאוורר את סיוטיו. החול בוהק בשמש אוגוסט הממהרת לעלות. הוא יוצא החוצה ועושה ככל שעולה בידו למתוח את גופו. לאחר מכן מתיישב על אבן כורכר ונועל את נעליו על רגליים יחפות. כך בכל יום.

כבר שישה חודשים אברהם גר על החוף ומתגעגע הביתה. והוא בוכה. הוא בוכה ובוכה בכל לילה בתוך האוהל שלו פנימה, בוכה ושותה מהבקבוק ונותן למשקה לשרוף את הדמעות. אחר כך נרדם וחולם.

הדייגים מכירים אותו. גם הם באים לחוף כדי לשרוף את הדמעות. כל אחד והוודקה שלו, כמו שצחי הרזה אומר. בימים שאברהם לא מצליח להסתיר את העצב מהלילה, צחי זורק את החכה למים, מחייך אליו בעדינות ואומר, "אברם יא אברם מתוק שלי אל תבכה". כשהחכה יוצאת שוב בלי דג הוא ממשיך, "אברם יש תקווה בעולם יש אהבה אל תתייאש גם בשבילך יש קצת". והוא מסביר לו בעברית פשוטה שגם הוא כשהיה בלב של הדיכאון, אחרי המלחמה, הלך כמו עיוור עד שהגיע אל החוף. וכאן הים מלטף לו את הראש, מרטיב לו את הפצעים ושם עליהם מלח טוב, כדי שלא ישחירו. וכל דג שהוא מעלה מהים זה כמו פרס קטן, סימן שאלוהים נותן לו. שלא יישבר ושימשיך, "כי העולם מלא באהבה אברם אתה שומע מלא בכל טוב הארץ וגם היום שלך יגיע אברם".

ואברהם מחכה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s