שורשים חשופים

בישראל 2016 הקונפליקטים הטריטוריאליים והתרבותיים מתחבאים מתחת לכל אבן. לפעמים נראה שכל מה שדרוש להם כדי לבצבץ ולנבוט הוא רק מפגש. מפגש אנושי פשוט, כנה, ישיר.

את פאוזיה ומרים פגשתי ביום שמשי אחד בשדה תבלינים, בערוגת הכוסברה. משהו משך אותי להתקרב אליהן ולנסות לכלול אותן ברצף צילומי החקלאות שמעסיק אותי בשנים האחרונות. בירכתי אותן לשלום ושאלתי על הכוסברה. פאוזיה אמרה, "אתם אוהבים כוסברה, אנחנו אוהבים פטרוזיליה". השבתי לה בהפתעה, "מי זה אתם? רק אני כאן".

"סליחה", התנצלה וצחקה. "כנראה שאהיה חייבת להשתמש במילה הזאת – יהודים. נו אתה יודע – יהודים אוהבים כוסברה וערבים אוהבים פטרוזיליה. זה ידוע".

"אני באמת אוהב כוסברה", חייכתי. "זה הולך מדהים עם דגים".

אחרי שצילמתי כמה תמונות סיפרתי להן על הסבים שלי שהיגרו לישראל מאירופה לפני המון שנים. סיפרתי על איך הגיעו לשדות הלוהטים היישר מפולין והונגריה ושהמעבר וודאי היה להם קשה. בלהט הרוח הוספתי ואמרתי שהיום יהודים כבר לא עובדים בשדות. פאוזיה נתנה לי גבעול כוסברה רענן וריחני. לעסתי אותו בשקט וביקשתי ממנה את מספר הטלפון שלה. "זה כדי שאוכל לשלוח לכן את התמונות בוואטסאפ", אמרתי וחשבתי כמה שהעולם שלנו השתנה ואיך שהמבט הרומנטי על הארץ הזו זקוק כבר לעדכון מקיף.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s